קוני אופציות מממשים את האופציות שלהם

כאשר אופציה כלשהי ממומשת היא מוקצית באופן רנדומאלי לאחד ממוכרי אופציות.  

אופציית רכש היא הזכות לקנות חוזה עתידי בסיסי במחיר הניצול. תהליך הפעלתו של הזכות הזו נקרא "מימוש הזכות", או פשוט "מימוש" האופציה.

במקרה של אופציית רכש, תנועה זו מכונה גם "לקרוא לכלי הבסיסי הרחק ממוכר האופציה" ("calling the underlying"). המונח "אופציית רכש (Call") אומר לנו למעשה לאיזה כיוון ינוע הכלי הפיננסי הבסיסי.

אופציית מכר נותנת לבעל האופציה את הזכות "לשים" ("put") את החוזה העתידי הבסיסי לטובת מוכר האופציה. דמיינו שחנות כלשהי מציעה אפשרות להחזיר פריט תוך 30 יום מכל סיבה שהיא, זה דומה לאופציית מכר (put) - אפשר "לשים" ("למכור") את המוצר חזרה על המדף בחנות ולקבל החזר.

אם מחזירים את הפריט לחנות זה אומר ש"הזכות" למכור את הפריט חזרה לחנות, כלומר האופציה, מומשה.

קוני אופציות הם סוחרי האופציות היחידים שיכולים "לממש" את הזכות. בעלי אופציות רכש, כלומר אלה שמחזיקים בפוזיציה של אופציית רכש  (“long the Call”), יכולים לממש את זכותם לקנות את העתידית הבסיסית (underlying) במחיר הניצול. ובעלי אופציית מכר (put), היינו שהם בפוזיציית "long the put", יכולים לממש את זכותם למכור את העתידית הבסיסית במחיר הניצול.

מוכרי אופציות רכש (call) מחויבים למכור את החוזה העתידי הרלבנטי, במחיר ספציפי. הם גבו פרמיה מסוימת עבור נטילת הסיכון שהם יצטרכו למכור דבר מה במחיר נמוך ממחירו הנוכחי בשוק.

באופן דומה, כותבי אופציות מכר מחויבים לקנות את החוזה העתידי הרלבנטי במחיר הספציפי, גם אם הוא גבוה ממחירו הנוכחי בשוק

כאשר מחזיק באופציה מממש את הזכות הגלומה בחוזה, חובת מילוי המחויבות חייבת להיות מוקצית ל"מישהו", והמישהו הזה יכול להיות האדם המקורי שמכר את האופציה.

תהליך הקצאת האופציה מבוצע על ידי המסלקה המרכזית (central clearing house). מסלקת CME משתמשת באלגוריתם מיוחד כדי שהקצאת האופציות תהיה מקרית (רנדומאלית).

בעלי אופציות מממשים את החוזים שלהם כאשר השווקים פועלים לטובתם. מוכרי אופציות מקבלים פרמיה עבור נטילת סיכון, ועקב כך עשויים להיות נמחים (המחאה/הקצאה) כאשר השווקים מיטיבים עם רוכשי האופציות.